מיכל

באופן אינסטנקטיבי השבתי לו שאני מצטערת, אולי כי אני תמיד מצטערת על משפחות שיוצאות לדרך נפרדת.
ולא, הם לא "מפרקים" את המשפחה, הם פשוט בוחרים בפורמט אחר המתאים לנסיבות חייהם הנוכחיות.
הוא השיב לי בהודעה חוזרת שאין על מה, שהם יישארו חברים ושהכל טוב. נרגעתי קצת, אבל הניסיון לימד אותי שהצהרות לחוד ומעשים לחוד ובליבי קיוויתי שבאמת יהיה טוב.

האמת, שלא תמיד אני מוכנה ללוות זוג להליך של גישור, לעתים אני מעדיפה לייצג צד אחד בתוך תהליך של גירושין בשיתוף פעולה וזאת משום שאם התהליך לא יצלח, לא אוכל לייצג אף אחד מהצדדים בשל ניגוד עניינים.

אבל איתם הייתי שקטה במובן הזה שידעתי שלא יפגעו בעצמם ובקטינים וירוצו לערכאות משפטיות, הרי אם שני הצדדים מגויסים לתהליך ורוצים בכל מאודם להתגרש בשלום, אפשר לעשות את זה בטוב(כן, כן, זה אפשרי!).

כך ליוויתי אותם במשך מספר חודשים. ייחדנו כל פגישה לנושא שהגדרנו מראש, נעזרנו באקטואר לצורך איזון המשאבים, חשבנו ביחד ולבסוף גיבשנו הסכם. אפילו על הכלב המשפחתי ועל הטיפול בו לא פסחנו…

המצחיק הוא שדווקא החלק המאתגר היה למצוא מועדים שנוחים לכולם לצורך קביעת דיון לאישור ההסכם ולאחר מכן לסידור הגט, אבל גם את המשוכה הזאת צלחנו, אבל לא לפני שהחסרנו פעימה ערב לפני מועד סידור הגט.

באותו ערב, עד שכבר מצאנו מועד מתאים, הודיעה האישה כי העדה שלה לא תוכל להגיע למחרת. לחץ, מנסים למצוא פיתרון ולבסוף נמצאה עדה מחליפה. כנראה שאין מקריות. קבענו להיפגש בפתח בית הדין הרבני והבוקר התחיל בחשש קל למרות ההסבר לקראת המעמד. המתנה ארוכה, צמא ורעב ובין לבין גם צורך להתפנות. בדיעבד הבנו ששם, בתא שירותים קטן צפוף הדברים קיבלו משמעות.

על דלת השירותים התגלה השיר הבא:

ואהבת לך
והודית עלייך יום יום
ושמחת בחלקך
בחלקייך
בחול ימייך,
וידעת לעשות לך מלכויות קטנות
של אשה שבונה לה בית
ועשית לך חדר משלך
ומחשבה משלך
ואותך – עשית לך יותר מכל,
ואהבת לך
כל בוקר מחדש
גם אם את באה מלילה שבור
מכוכבי חושך נופלים,
מבטן ריקה
מיד פושטת רגל,
ודברת עלייך
מילים גדולות של חסד,
גם אם אף פעם לא מסרו לך מילים כאלו
גם אם דרסו אותך בשקרים עלייך כל
השנים,
גם אז –
וזכרת לך
את יופייך היחיד
ושמרת עלייך כמו שאת
ונהגת בך ברכות
ורקמת לך כנפיים לקום מעפרך
ונתת לך הרבה אור והרבה מים
ושמת עלייך שלט: “פרח מוגן,”
ואהבת לך
מבוקר עד בוקר
וידעת מי את
ומי אלוהייך
וחתמת על שלום עם נפשך,
למענך ולמען בנותייך,
ואהבת לך כמוך (רחלי ראובן)

התהליך הסתיים: "מגורשת ומותרת לכל אדם".

אבל לא באמת. חלפה יממה וגם העדה המחליפה שלנו קיבלה את אותו השיר. לא היה קשה להבין שפה נסגר מעגל. צמרמורת ודמעות.
לילי בן עמי, העדה המחליפה היא אחותה של הנרצחת  מיכל סלה ז"ל שנרצחה על ידי בן זוגה לעיני ילדתה. השאלה אם מיכל היתה יכולה לסיים נישואים אומללים ואלימים בטוב, זעקה את עצמה, אבל לעולם לעולם תישאר ללא מענה. אילו רק הייתה פונה, אילו רק היתה מדברת… אולי….

דבר אחד ברור. אין מקרה. מיכל היא זו ששלחה אלינו את לילי ואת השיר, דווקא לסיפור שנגמר בטוב ולו כדי להדגיש את הצורך הבהול הזה ואת המקום שיש לתת לנפגעות אלימות במשפחה בכדי שאולי גם להן יהיה סיכוי לסיים בטוב.

והתקווה, התקווה היא אינסופית.