מזונות

שלושה סוגי מזונות

בניהול הליך גירושין קיימים 3 סוגי מזונות אותם ניתן לתבוע בהתאם לרלוונטיות שלהם לתיק הגירושין הספציפי ואלו הם:

מזונות ילדים

מזונות זמניים

מזונות אישה

מזונות ילדים

מזונות ילדים יכול שיקבעו בהסכם בין ההורים או בפס"ד שיינתן לאחר ניהול תביעה בעניין מזונות הילדים.
עפ"י חוק הכשרות והאפוטרופסות, על ההורים מוטלת החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו ועוד. כלומר, על ההורים לדאוג לכל צורכי מחייתם של ילדיהם הקטינים.
כאשר ההורים מתגרשים, עדיין מוטלת עליהם החובה לדאוג לצרכים אלו, גם אם הילדים לא מתגוררים עם אחד מהם. אלו הם מזונות ילדים.
יודגש, כי הזכות למזונות היא זכותו של הקטין ולא של ההורה שעמו מתגורר הקטין (כלומר, שמשמורת הקטין מצויה בידיו) ועל כן על ביהמ"ש הפוסק את סכום המזונות בתביעה או מאשרו מתוקף הסכמה בין ההורים להתחשב בטובת הילד ובצרכיו.

הדין החל על מזונות ילדים

הדין החל על מזונות קטין הוא הדין האישי של הוריו – כלומר, על הורים ששניהם יהודים, יחול הדין העברי.
מזונות ילדים בדין האישי היהודי
עפ"י הדין העברי/דין תורה מזונות הילדים הם מחובתו של האב ואילו חובת האם היא חובה משנית בלבד. חובת תשלום המזונות על ידי האב חלה תמיד והיא אינה תלויה בדבר.
מזונות הילדים נחלקים ל- 2 קבוצות:
צרכים הכרחיים – צרכים בסיסיים שבלעדיהם לא יוכל הקטין להתקיים כגון: מזון, ביגוד והנעלה, מדור(בית) ואחזקתו. צרכים אלו אינם דורשים הבאת ראיות בגינם או הוכחה.
"הוצאות מיוחדות/חריגות" – חוגים, בילויים, שיעורים פרטיים, קייטנות, חופשות, מתנות, אבחונים, תשלום עבור השתתפות בתנועת נוער ועוד.
עפ"י הדין העברי מחולקים הילדים ל-3 קבוצות גיל ובהתאם לכך מתייחס תשלום המזונות:
מגיל לידה ועד גיל 6 – "קטני קטינים" – חובת תשלום המזונות מוטלת כולה על האב. זוהי חובה אבסולוטית, המוטלת על האב ללא קשר ליכולתו הכלכלית, בהתחשב אך ורק בצרכי הקטין.
מגיל 6 עד גיל 15 – חובת תשלום הצרכים ההכרחיים מוטלת על האב, האם משתתפת בהוצאות חריגות בהתאם ליכולתה.
מגיל 15 ואילך הוצאות הילדים הן מ"דין צדקה" ולכן האב והאם אמורים לחלוק בהן ביחס להכנסותיהם. עם זאת, בית המשפט הרחיב את התקופה בה חייב האב בתשלום מזונות הילדים, עד גיל 18.
הפסיקה הוסיפה קבוצת גיל נוספת:
מגיל 18 ועד גיל 21 – בד"כ האב ממשיך לשלם את מזונות הילדים בגובה 1/3 מהמזונות הקבועים להם.

גובה דמי המזונות

רף המינימום לתשלום מזונות לילד עומד על סך של 1,350 ש"ח לחודש (נכון לשנת 2018), כאשר סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן, ואינו כולל את הוצאות המדור וגן הילדים.
עם זאת, יש להדגיש, כי אין מדובר במכפלת מספר הילדים, אלא בעיקרון מנחה , שכן חלק מההוצאות נחפפות.

מהו תשלום "דמי מדור"

כאמור, תשלום עבור מדור הקטינים ואחזקתו הוא צורך הכרחי.
גובה דמי המדור נקבע בנפרד מתשלום המזונות ומתווסף לו.
חלקו של האב בתשלום דמי מדור נקבע על פי מספר הילדים המשותפים של בני הזוג המתגוררים בבית כמפורט:
ילד אחד – 30% מעלויות המדור
שני ילדים – 40% מעלויות המדור
שלושה ילדים – 50% מעלויות המדור
בנוגע לאחזקת המדור, בית המשפט מתייחס להוצאות בעבור חשמל, מים, ארנונה, ועד בית, גז.

בנוסף לכך, מעבר לכללים בסיסיים אלה, יש להתייחס לכל מקרה לגופו. יש להתייחס למשל, למצב בו בבעלות האם עמה מתגוררים הקטינים בית מגורים משלה והיא אינה נושאת בתשלומי שכירות או משכנתא (גם אם היא לא מתגוררת בו), יש להביא בחשבון את רמת החיים של הקטינים עד למועד הגירושין ועוד.

"הוצאות מיוחדות/חריגות"

לסעיף זה של הוצאות מיוחדות/חריגות לא נקבע סכום מראש. הוצאות אלו ישולמו על פי רוב בחלקים שווים בין ההורים, ללא קשר לרמת הכנסתם.
מדובר על הוצאות רפואיות דחופות, אורטודנט, משקפיים או עדשות מגע, אבחונים, טיפולים פסיכולוגיים, תרופות ועוד.
הוצאות חינוך-
לרוב, גם הוצאות חינוך מתחלקות באופן שווה בין ההורים. הוצאות חינוך הן תשלומי חובה לבית הספר ("דמי שכלול"), גן ילדים/מעון, צהרונים (בהתחשב כמובן בגיל הקטין), קייטנות ובד"כ חוג אחד לכל ילד בעלות מתנ"ס.
ההכנסה הפנויה של הורה –
לצורך פסיקת גובה דמי המזונות יש לבחון את נתוני הכנסת ההורים כפי שיוסבר:
משכר עבודה "ברוטו" יש להפחית את ניכויי החובה: מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות – זוהי בד"כ ההכנסה הפנויה.
בד"כ ניכויי רשות כגון ביטוח חיים, קרנות השתלמות, קופות גמל וכדומה ייחשבו כחלק מהכנסתו הפנויה של ההורה ולא ינוכו לצורך חישוב ההכנסה הפנויה לעניין מזונות.
פרמטרים נוספים שיש להביא לעניין חישוב ההכנסה הפנויה הם למשל, הלוואות שניטלו על ידי ההורה, החזר חודשי למשכנתא, הפרשה לחיסכון ועוד.
מובן שיש להבחין בהלוואה שניטלה לצרכיו הפרטיים של ההורה, לבין הלוואה שניטלה למימון צרכים אחרים.

לסיכום עניין מזונות הילדים, חשוב להדגיש כי בהתקיים שינוי נסיבות מבחינת יכולת ההשתכרות של האב/האם, או מבחינת מצבם של הקטינים ניתן להגיש תביעה להגדלה/להפחתת מזונות בין אם המזונות נקבעו בפסק דין על ידי בית המשפט ובין אם בהסכם שאושר על ידי בית המשפט בין ההורים.
בנוסף, ניתן להגיש בקשה למזונות זמניים כסעד דחוף, מבלי להמתין לבירור התביעה, שכן כאמור, תשלום המזונות הינו לטובת סיפוק צרכי הילדים ולעתים בירור התביעה עלול להימשך תקופה ארוכה של חודשים ואף שנים.

 

מזונות זמניים

מזונות זמניים הינם תשלום זמני המשולם לטובת כיסוי הוצאות הילדים עד לסיום תביעת המזנות ומתן פסק דין למזונות קבועים.
בקשה למזונות זמניים ניתן להגיש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני (בד"כ רצוי שתוגש לאותה ערכאה אליה הוגשה הבקשה לישוב סכסוך).
כידוע, החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, התשע"ה – 2014 קובע כי יש להגיש בקשה לישוב סכסוך טרם הגשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני.
עם זאת, על פי התקנות להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, התשע"ו – 2016, מזונות זמניים מוחרגים מההוראה בדבר עיכוב הליכים ולפיכך ניתן להגיש בקשה למזונות זמניים עוד בטרם הדיון בתביעה העיקרית ואף לפני או במהלך פגישות המהו"ת וזאת אם לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות ביניהם בנוגע למזונות הזמניים שישולמו עד אשר תתברר התביעה ובעיקר למנוע מצב בו הקטינים יגיעו לחרפת רעב חלילה.

שיעור המזונות הזמניים

היות ומזונות זמניים הינם סעד דחוף, בית המשפט אינו נכנס לעובי הקורה ובוודאי שלא עורך חקירה מעמיקה בנוגע להכנסות ההורים ולצרכי הקטינים. מפאת היותו סעד דחוף, מעין סעד של "עזרה ראשונה", לבית המשפט אין די זמן לאמוד את הנתונים הרלוונטיים ועל כן שיעור המזונות הזמניים יקבע בדרך כלל על בסיס 3 פרמטרים:
1. שיעור המזונות הנהוג, קרי, 1,350 ש"ח (נכון לשנת 2018) לכל ילד.
2. מדור בהתאם למספר הקטינים.
3. מחצית מההוצאות החריגות.
יודגש כי בקשה למזונות זמניים ניתן להגיש בשני מצבים בלבד: כאשר הוגשה בקשה ליישוב סכסוך או כאשר הוגשה תביעת מזונות עיקרית.
כמו כן, בית המשפט יקבע מזונות זמניים רק במצב בו הדבר הכרחי לצורך שמירה על רווחת הקטינים ולא בכל מצב.

מה קורה במצב בו נפסקו מזונות זמניים נמוכים או גבוהים מהמזונות הקבועים

לאחר שבית המשפט אמד את הכנסות הצדדים, את צורכי הקטינים ואת רמת חייהם הוא מגיע למסקנה בדבר דמי המזונות הקבועים.
במצב דברים זה, ייתכן שבית המשפט יקבע מזונות קבועים הנמוכים מהמזונות הזמניים ששולמו עד למתן פסק הדין. או אז, ברוב המקרים לא תידרש האם להשיב את הכספים ששולמו ביתר, שכן בכספים כבר נעשה שימוש לטובת הקטינים.
לעומת זאת, במצב הפוך, כאשר דמי המזונות הזמניים נמוכים מאלו הקבועים, על פי רוב, יידרש האב להשלים את ההפרש שנוצר מרגע הגשת הבקשה למזונות זמניים ועד לקבלת פסק דין בתביעת המזונות.

לסיכומם של דברים

ישנה חשיבות רבה להגשת בקשה למזונות זמניים. שכן, ניהול תיק מזונות עלול להימשך זמן רב, יחסי ההורים גם ככה רעועים ובמצב דברים זה, עלול להיווצר מצב בו הקטינים "יפלו בן הכיסאות" והריבים בין ההורים ינוהלו על גבן ועל חשבונם.
לפיכך, חשוב עד מאוד לשכור את שירותיו של עורך דין המתמחה בדיני משפחה, בקיא ומעודכן בחוקים ובפסיקה, אשר יוכל להשיג את התוצאה הטובה ביותר לטובת ולרווחת הקטינים.

מזונות אישה

מזונות אישה הם בעצם כספים המשולמים לסיפוק הצרכים הנדרשים לקיומה של האישה ולרווחתה כגון: מזון, שכר דירה, הוצאות החזקת הבית, עוזרת בית, הוצאות רכב, ביגוד, קוסמטיקה, מזון ועוד.
על פי ההלכה היהודית הבעל חייב בתשלום מזונות אשתו על בסיס העיקרון "עולה עמו ואינה יורדת עמו".
כלומר, האישה זכאית להמשיך ולחיות באותה רמת החיים שאליה הורגלה במסגרת החיים המשותפים.
ס. 2 לחוק לתיקון דיני המשפחה(מזונות) קובע אף הוא כי "אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו".
מכאן, אישה נשואה כדת משה וישראל, רשאית לתבוע מזונות מהבעל. זכאות האישה לתשלום מזונותיה נמשכת כל עוד הנישואים תקפים, כלומר, עד למתן הגט.

יש לציין כי אישה לא רשאית להגיש תביעה רטרואקטיבית בעבור מזונותיה וכי מזונות ישולמו (אם ישולמו) החל ממועד הגשת התביעה.
עם זאת, ניתן לקזז בין מזונות אישה, לבין זכות הבעל להכנסות האישה מעבודתה ("מעשה ידיה").
מצבים/התנהגויות העלולים לשלול מאישה את זכאותה לדמי מזונות או להפחיתם
ישנם מצבים בהם בית המשפט או בית הדין הרבני יפסוק כי אין לשלם לאישה מזונות אישה. כמובן, שכל מקרה לגופו ועל כל מקרה רובץ נטל ההוכחה והצורך בהבאת ראיות לגביו.
להלן דוגמאות למצבים שכאלה:
• "אישה מורדת" – אישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה.
• אישה העוזבת את הבית ללא סיבה מוצדקת (כגון אלימות).
• בגידת האישה בבעלה – "זנתה תחתיו" (במקרה כזה אין די בהודאת האישה שלעתים מודה בבגידה בבעל על מנת שיגרש אותה מכח "אסורה על בעלה ובועלה".
• אישה המפסיקה לעבוד במכוון על מנת לקבל מזונות אישה.
• הכנסות אישה מרכושה הפרטי (למשל הכנסה משכר דירה מדירה שבבעלותה).
• השתכרות האישה מעבודתה – במצב בו אישה מסוגלת לפרנס את עצמה מעבר לצרכיה הבסיסיים יש השפעה על גובה חיוב הבעל במזונותיה – "מעשה ידיה תחת מזונותיה".
• עבירה על כללי הדת ואי קיום מצוות במכוון ובלבד שהבעל עצמו לא עובר על עבירות אלו.

יצוין כי ניתן לתבוע מזונות אישה ומזונות ילדים בכתב תביעה אחד.
בנוסף, יש לשים לב למצבים מסוימים בהם פסיקת מזונות אישה או לחלופין שלילת מזונות אישה עלולים להוביל לסרבנות גט מצד האישה.
כך גם, שלילת מזונות אישה עלולה למנוע מהאישה לעמוד על זכויותיה וזאת מתוך מצוקה כלכלית.

מזונות אישה מעוכבת – מעוכבת מחמתו
מדובר במצב של סרבנות גט מצד הבעל למרות הוראת בית הדין הרבני לאיש, ליתן לאישה את גטה. זוהי סנקציה (אמצעי לחץ) המופעלת נגד האיש ומטילה עליו חיוב בתשלום מזונות מעוכבת אשר מטרתה לגרום לבעל לחזור בו מסירובו. מזונות אלו נפסקים ללא קשר לגובה השתכרות הבעל, פוטנציאל השתכרותו או גובה רכושו.
העילה לחוב במזונות מדין מעוכבת נובעת מכך שאישה הכבולה לבעלה בקשר נישואין בעל כורחה, מנועה/מעוכבת מלהינשא לאחר וכתוצאה מכך נחסמת בפניה האפשרות ליצור זכות מזונות אישה מהקשר החדש.
אלו מזונות גבוהים וללא תנאים בכדי שהבעל יבין שלא משתלם לו להמשיך לעגן את אשתו.
תביעת מזונות אישה מעוכבת יכול שתוגש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני.