הליך הגישור הוא הליך וולנטארי (כלומר אין מדובר בתהליך כפוי והצדדים משתתפים בהליך מרצונם), ואם הצדדים ירצו לשנות כיוון, לעזוב את תהליך הגישור ולעבור למסגרת של התדיינות בבית המשפט, הם רשאים לעשות זאת בכל עת.

ההליך מתנהל כדיון פתוח וחופשי.

מדובר בתהליך חסוי לחלוטין, בית המשפט לא ידע על תוכן הפגישות ועל המידע שנתגלה במהלך התהליך וצד אחד לא ידע על תוכן הפגישה עם הצד השני במקרה בו נערכו פגישות אישיות.

הליך הגישור מתאפיין בניטראליות מובהקת של המגשר, קרי העדר מוחלט של עמדה בקשר לנושא מסוים.
הצדדים מגיעים בעצמם אל הפתרון וזה אינו נכפה עליהם על ידי בית המשפט, על ידי בורר ובוודאי שלא על ידי המגשר.
זוהי דרך פשוטה וקצרה יחסית לניהול הליך משפטי הכרוך בבירוקרטיה ובעלויות כלכליות כבדות.

באילו תחומים משתמשים בגישור
במשפט אזרחי – כהליך ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, בתחום יחסי העבודה, בארגונים ותחום דיני המשפחה בין בני זוג בגירושין ולאחריהם, לצורך שיקום מערכות יחסים וסיוע בהתגברות על משבר, בסכסוכי ירושה וכיוצ"ב.

מעבר לכך, זוהי תרבות של שיח או אפילו פילוסופיה של חיים.

תפקידו של המגשר הוא לייצר שיח בין הצדדים שמצויים בסכסוך. למגשר אסור להכריע במחלוקות שבין הצדדים שכן אינו על תקן של בורר או שופט.

מהן חובותיו של המגשר?

גם על המגשר מוטלות חובות. חובות אלו מקורן באתיקה המקצועית שהוא מחויב בה.

אלו הן חובותיו של המגשר:

• לנהוג בצדדים הגינות, בתום לב וללא משוא פנים.
• למגשר אסור לקבל על עצמו את תפקיד המגשר אם היה בינו לבין אחד הצדדים קשר מקצועי או אישי קודם, אלא אם קיבל את הסכמת הצדדים למינוי בכתב.
• במידה והמגשר סבור כי הוא עלול להיתקל בניגוד עניינים אסור לו לקבל על עצמו את התפקיד ואם ניגוד העניינים התגלה במהלך הגישור, עליו להפסיק את הגישור.
• אם מעורבים בהליך הגישור קטינים או פסולי דין, ידאג המגשר להעמיד את בעלי הדין על הצורך להתחשב בענייניהם.
• אסור למגשר להשתמש במידע שנמסר לו במהלך הגישור, אלא אם המידע הגיע אליו בדרך אחרת.
• אסור למגשר לגלות כל מידע שנמסר לו במהלך הגישור למי שאינו צד לגישור.
• אם אחד הצדדים ביקש לשמור מידע מסוים בסוד – חובה על המגשר לעשות כן.
• אסור למגשר לייעץ לבעלי הדין בעניין מקצועי שהוא לא תחום התמחותו ואסור לו לתת חוות דעת מקצועית לגבי עניין שהתעורר במהלך הגישור, גם אם מדובר בתחום התמחותו.
• המגשר לא יהיה צד להסדר הגישור וכן לא ניתן להטיל עליו חובות או זכויות במסגרת הגישור. אולם לאחר הפסקת הגישור ניתן לבקש את חוות דעתו של המגשר על הסכסוך או לבקשו להתמנות לבורר בתנאי שניתנה הסכמת הצדדים שנטלו חלק בגישור.

גישור משפחתי הוא הליך רגיש ומורכב, עם זאת, זהו תהליך המאפשר בסופו את שיקום היחסים המשפחתיים.

האווירה הנוצרת סביב תהליך הגישור היא פחות עוינת באופן משמעותי מניהול הליך בבית המשפט, בו הצדדים נעים כל העת, על ציר של "מלחמה ושלום".

כך גם, המאבק המשפטי הופך לעיתים קרובות לזירת התגוששות בה זורם דם רע בין הצדדים.

בנוסף, בעוד שבבית המשפט בדרך כלל יש צד מנצח וצד מפסיד, בהליך גישור יעיל, מגיעים בדרך כלל לתוצאה מוסכמת שהיא בגדר ה"רע במיעוטו" עבור כל אחד מן הצדדים.

מדוע כדאי לנסות קודם הליך של גישור?

• חסכון בעלויות – אגרות בית משפט, אובדן ימי עבודה, שכר טרחת עורך דין.
• חסכון בזמן – תהליך קצר יותר, הצדדים קובעים את המועדים בהם נוח להם להיפגש.
• לצדדים יש וודאות בנוגע למצבים לאורך כל הדרך.
• הגעה לפתרון מוסכם ולא "מוכתב".

כיצד מתנהל הליך הגישור במשרדי?

המודל הטרנספורמטיבי הוא המודל המוביל את תהליכי הגישור במשרדי. מדובר בתהליך של שינוי אותו חווים הצדדים, שיוביל בסופו להסכמות ביניהם.

באופן הזה, מתאפשר לצדדים "לנקות" את המכשולים והמשוכות שעומדים בדרכם ומחריפים את הסכסוך, בדרך להסכמות.

זהו תהליך שלבי. בתחילתו נגדיר ונזהה את מטרות הצדדים טרם הכניסה למשא ומתן, נברר מהו מוקד הקונפליקט בין הצדדים ונפרק אותו למרכיבים ולגורמים קטנים. בהמשך, נחשוף את הרובד העובדתי ואת הרובד הרגשי בכדי להבין מהם הצרכים של כל צד, נציג אפשרויות ואפשרויות חליפיות – שהרי, ישנן כמה דרכים להגיע לפתרון ולבסוף ננסח הסכם בין הצדדים, הסכם שיוגש לבית המשפט ויקבל תוקף של פס"ד.

בהקשר זה חשוב לציין כי בני אדם נוטים לקיים הסכמי גישור יותר מאשר החלטות שנתקבלו בהליך משפטי וזאת כיוון שהם עצמם שולטים בתהליך ולא בית המשפט הוא זה שכופה עליהם דרך.