"מצידי שלא יקח את הילדים, הם ככה לא צריכים אותו". "אני אלחם על הילדים, אני גידלתי אותם כשהיא עבדה במשמרות והיתה עסוקה בהתמחות שלה". "אני אעשה הכל כדי להרחיק אותו מהם ואותם ממנו. ממילא הוא אף פעם לא תפקד כאב והיה עסוק רק בקריירה שלו". "איזו מין אמא לא מכבסת ולא מבשלת"?!
האמירות הללו הן קמצוץ מאמירות מזעזעות שנאמרות במסגרת תיקי משמורת. מודה ומתוודה, אפילו לי, שאוזניי מורגלות באמירות מהסוג הזה, קשה לפעמים עם המילים הללו. זאת כי אני יודעת שבסוף מי שישלם על המילים האלו הם ילדיהם של בני הזוג. פעמים רבות הורים נלחמים על משמורת קטינים כחלק ממלחמה כוללת, אבל הם שוכחים שבמלחמה הזו אין מנצחים. לעתים, במהלך הקרב אחד הצדדים "נכנע" במובן זה שהוא מחליט להעניש את הקטינים. ה"ענישה" הזאת מתבטאת בהרחקת אחד מההורים מהילדים, או להפך, בהיעדרות מרצון של אחד ההורים שמחליט להמשיך בחייו ופשוט מוותר על הקטינים ולא מגיע לזמני השהות.
כחלק מעבודתי, אני מוצאת את עצמי לא אחת, מנסה לעצור לרגע את המלחמה, לנשום ביחד עם הלקוח/ה ולהזכיר את הדברים הבאים:
- פחות משמעותי בידי מי מצויה המשמורת המשפטית, החשוב הוא שתבלו עם ילדיכם די זמן ותהיו בעבורם "משמורת של חום אהבה וביטחון".
- אין תחליף לאהבת אב ואין תחליף לאהבת אם. לא תוכלו למלא האחד את מקומה של השנייה ולהפך. ילדים זקוקים לשני הוריהם. לא ניתן לקנות אהבת אם או אב בשום דרך.
- אם אתם מבינים שאתם במלחמה – לכו לטיפול. טיפול אצל מטפל משפחתי לא תמיד נועד בכדי להציל/לשקם את הקשר, לעתים הוא נדרש כדי לסיימו בשלום, בכבוד ובמינימום פגיעה לכולם.
- לצעידה בשדה הטיפולי יש זמן משלה. לעתים היא איטית ומדודה והיא לא בהכרח מדידה. קחו את הזמן הזה ואל תצפו לפתרונות קסם בן לילה.
- זכרו שכאשר יש תקשורת, כל החלטה ניתנת לשינוי.
- תמיד עדיף להגיע להסכמות, כי איתן הרבה יותר קל לחיות מאשר עם החלטות מונחתות של בית המשפט.
- בבית המשפט לא יחפשו מי צודק, אתה או היא. בבית משפט מחפשים אך ורק את טובת הילד.
- "זמן ילד הוא זמן יקר מפז, ודברים שניתן היה לתקן אתמול כבר לא יוכלו לתיקון מחר" (בע"מ 4746/13), כולנו יודעים שאת הזמן אין להשיב ואת הנזקים שיגרמו כתוצאה מהיעדרות מכוונת של הורה לא נוכל לתקן בעתיד.